לכל אחד יש את הקצב שלו, ולכל אחת יש את הקצב שלה.

אנחנו לא כולם אותו דבר.

השוני הזה מביא יכולות ואיכויות אחרות לכל אחד,

ואיתם גם קצב שונה.

יש מי שלומדת מהר, יש מי שצריכה יותר זמן,

אחד מבין דרך הידיים, והשנייה חושבת בצבעים.

אחת אוהבת לפרוק בבכי,

ואחרת אוהבת להתנחם בכתיבה.

אין דרך אחת נכונה לחיים, להתמודדות, להשגת מטרות, וגם לא לקצב שבו הדברים מתרחשים.

למרות שאנחנו מבינים את השונות הזו, עדיין יש נטייה להשוואות שמובילות לפעולה מהירה ולחוצה, מתוך דחף להספיק, להתקדם, ולהתגבר. ה"יאללה, יאללה" הזה, המרדף התמידי, לא תמיד תואם את הקצב הפנימי שלנו. כשהקצב הזה לא מתאים, מתלווים אליו לחץ, ביקורת עצמית, עייפות וחוסר נחת – וכל זה רק מעכב את ההתקדמות, ולא באמת מקדם אותנו מהר יותר.

אז קחו רגע לעצור.

תבדקו מה אתם רוצים היום, מחר, ברגע הזה. אולי תגלו שאפשר להוריד קצת את הרגל מהגז, להרפות מהציפייה שמשהו צריך לקרות כבר, ולתת לעצמכם זמן – זמן לעכל, להפנים, ולשהות. זו לא חולשה, וזה לא אומר שאתם פחות טובים. לא כולם רצים כמו צ'יטה, וגם צב הוא מתוק וטוב.

הצ'יטה היא החיה המהירה בעולם, וגם מאוד יפה! צולמה בטנזניה, אפריקה

מותר ורצוי לנוע בקצב שלכם, עם הרבה חמלה עצמית.

כמו שג'ינאראג'דאסה אמר: "גנן אינו צריך לפתוח בכוח את עלי הכותרת כדי שהפרח ייפתח. הוא ייפתח בעצמו בזמן הנכון, אם הוא מקבל את מה שהוא צריך בכדי לגדול."