אפשר פשוט להדליק את האור

לא צריך לגרש את החושך – אפשר פשוט להדליק את האור

בקליניקה אני פוגש המון את הרצון להדוף את החושך ולהעלימו כלא היה. הרצון העז להתעלם מהרגשות הפחות נעימים, להדחיק את הכאב, לטשטש את הסבל ולקבור את הפחדים. מנגנון הישרדותי זה, שנועד לשמור עלינו במצבים מסוכנים, מאפשר לנו להסתגל ולהתמודד ברגעי משבר. אך כיום, דווקא באופן פרדוקסלי בחיים המודרניים והמלאים בשפע, המאוד נוחים ומתקדמים, המנגנון הזה פועל לעיתים יתר על המידה, מה שמוביל לפגיעה בתפקוד ובאיכות החיים.

התפיסה המודרנית פעמים רבות דוחפת אותנו לגרש את החושך. חושך במובן הזה מתייחס לצדדים הפחות נעימים של החיים: פחדים, עצבות, פסימיות, שנאה, נפרדות, טראומות ועוד. התיאוריה שמחנכים אותנו היא שיש להדוף את כל אלו כדי שיהיה יותר שמחה וככה ניהיה יותר מאושרים. אבל מתכון זה נשמע טוב על הנייר, אך במציאות הוא לא תמיד אפשרי.

אי אפשר להתעלם מהחושך, אי אפשר לקבור את הטראומות והקשיים, אי אפשר לא להישיר מבט לתחושות אלו כי הן חלק מהחיים. החיים בנויים משני קטבים: שמש וירח, יין ויאנג, חושך ואור, טוב ורע – צריך את שניהם!

אין אחד ללא השני.

נרות שמאירים את הטקס. מקדש בודהיסטי בסרי לנקה

החוכמה היא לקבל את המציאות כפי שהיא, את הכאב, הקשיים וכל קשת הרגשות. ואז מתוך קבלה והשלמה, ניתן לעבוד על ההתפתחות ומציאת איזון נכון בחיים.

אי אפשר להיות באור כל הזמן – חייבים גם את החושך והלילה.

אי אפשר רק להשיג ולעשות ולעשות ולעשות – חייבים גם לנוח, להרפות ולפעמים לשים רגל על רגל.

אי אפשר רק להיות בריאים וצעירים – חייבים גם לחלות מדי פעם וכולנו גם נזדקן ונמות מתישהו.

אי אפשר רק לשמוח ולכייף, יש מקום גם לכאב ועצב.

לכן, לא כדאי לנסות לגרש, להדחיק או להתעלם מהחושך. המונח "לגרש" עצמו מעיד על חוסר קבלה של הצדדים הפחות נעימים בחיים. כדי להביא יותר אור, שביטוייו הם הודיה, שמחה, אופטימיות, אהבה ואחדות, יש לקבל את החושך ולא לגרשו. לקבל את החושך, לראות אותו ולא לפחד ממנו. לעצור, להתבונן ולשאול: מה אני צריך ללמוד כאן? מה אני יכול לתת ולעשות למען עצמי, האחרים, הסביבה והעולם?

כשמדליקים נר אחד, כבר אין חושך. כך לא צריך לגרש את החושך, אלא אני עצמי מביא את האור.

כך קורים ניסים ונפלאות...

"טוב יותר להדליק אור מאשר לקלל את החושך" -לאו צה