החורבן, האלימות, והשנאה – הם כאן, בכל מקום, וגם בתוכנו. אסור לדלג על השלב שבו אנו מכירים בכל מה שקיים, בתוכנו ובעולם.

אפשר לנסות להתכחש לרגשות הללו, ויש אינסוף דרכים לברוח מלהרגיש את הרוע והכאב, ולרדוף אחרי העונג הבא. אבל זה לא יעזור לאורך זמן... בחיינו שלנו נוכחים גם נפרדות, צרות עין, קנאות, ביקורתיות, לשון הרע, ודברים חשוכים.

אני מכיר בעצמי את החלקים האלה, ולא משנה כמה אני לא רוצה לשנוא אף אחד – אני חייב להודות שיש בי את החלק הזה. התכחשות לא תעזור, להיפך, רק כאשר אני מכיר בו ומביא אותו למודעות, אני יכול להתחיל לעבוד עליו. כשאני מכיר את עצמי לעומק, כולל את החושך שבתוכי, רק אז אני יכול להתחיל להאיר אותו.

אי אפשר לדלג על שלב זה. לא ניתן לאהוב את מי שפגע בנו, את השכן המעצבן, או את מי שעקף אותי בפקק, בלי להכיר קודם כל בכך שיש בי שנאה, קנאה או כל רגש שלילי אחר.

כדי להאיר חדר חשוך, צריך להיכנס אליו ואז להדליק את האור. אי אפשר להאיר את החדר החשוך כשעומדים בסלון מואר או תחת שמש קייצית בים. הכניסה למחשכים הפנימיים והמסתוריים שלנו היא עבודה מאתגרת ולעיתים מפחידה ולא נוחה בכלל, אבל היא יכולה לעורר שינוי עמוק ומרפא. ברגע שמאירים את החושך, הוא נעלם. אז שוכן בתוכנו עוד אור, עוד מקום לאהבה ולשמחה, ופחות מקום לשנאה ולנפרדות. זהו תהליך משחרר שיוצר חיים מאושרים ויפים הרבה יותר.

אל תפחדו מהחושך – האירו אותו

"כוכב נידח אחד זרח מאפלה -

האר נא, כוכבי, דרכי האבלה!"

~חיים נחמן ביאליק